החלטה בתיק ת"א 18686-04-13

1.         בקשה לצירוף מינהל מקרקעי ישראל כצד לבוררות המתנהלת בין המבקשים למשיבה - עין יעקב מושב להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, ולהעברת הסכסוך להכרעה בבית המשפט.

2.         בין המבקשים למשיבה מתנהלת בוררות בתובענה שהגישו המבקשים לכוף על המשיבה (להלן "האגודה") לקיים את התחייבותה להמליץ על מועמדים של המבקשים להקצאת מגרש במושב. הליכי הבוררות החלו על פי פנייתם של המבקשים לרשם האגודות השיתופית על מנת שימנה בורר במחלוקות שבינם לבין האגודה. ביום 10/3/13 החליט הרשם על מינויו של עו"ד האשם שחאדה כבורר בין הצדדים. המינוי נעשה מכוח הסכם הבוררות שבין האגודה לחבריה.

3.         בבקשה הנוכחית נטען כי על מנת להשלים את אכיפת ההתחייבות יש צורך בצירוף מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") להליך. נטען כי אין די בהמלצת האגודה כדי לכפות על המינהל את ההקצאה. יתרה מזו, המבקשים מעוניינים לכפות על המינהל להקצות למועמד מטעמם את המגרש באותם תנאים כפי שנקבעו בהקצאה של מגרש 130, הקצאה שבעקבות ביטולה ניתנה התחייבות האגודה.

4.         המבקשים אינם עותרים לצירופו של המינהל להליך הבוררות אלא לצירופו כנתבע ולהעברת הליכי הבוררות לבית המשפט.

            האגודה מתנגדת לבקשה. האגודה מדגישה כי התובענה שהוגשה כנגדה ושהועברה לבוררות עוסקת רק בהתחייבותה של האגודה וכל הסעדים שנתבעו מכוונים רק כלפי האגודה.  עוד טוענת האגודה כי בינה לבין המבקשים קיים הסכם בוררות תקף ואין מקום לביטול הליכי הבוררות.

הכרעה

5.         דין הבקשה על כל חלקיה להידחות.

             על קיומו של הסכם בוררות תקף בין המבקשים לאגודה אין כל חולק. המבקשים עצמם הם שפנו לרשם האגודות בבקשה למינוי בורר והם שיזמו את הליך הבוררות. המבקשים לא עתרו לכל סעד כנגד המינהל ולא תבעו את המינהל.

6.         התובענה מתייחסת לאכיפת התחייבות שנתנה, על פי הנטען, האגודה. אין בתובענה כל טענה כי עומדת למבקשים עילה כנגד מינהל מקרקעי ישראל או כי המינהל התחייב כלפיהם. התחייבות האגודה הייתה מאז ומעולם רק התחייבות למסירת המלצה למינהל. על פי מסמכי הבקשה מועמדי המבקשים מעולם לא חתמו על הסכם עם המינהל והמלצת האגודה בעבר לגבי מגרש 130 לא הבשילה להסכם כלשהו.

7.         כאשר בעל דין מבקש לתבוע מספר נתבעים אשר עם חלקם נחתם הסכם בוררות יתכנו שתי אפשרויות; האחת, בקשה לכפות על הצד שאינו צד להסכם הבוררות, להצטרף לבוררות; השנייה, הגשת תובענה כנגד כל הנתבעים לבית המשפט ובקשה שלא לאכוף את הסכם הבוררות עם הנתבע החתום עליו.

            המבקשים לא נקטו בשום דרך אלא פנו להליך בוררות וכעת מבקשים הם לצרף צד ולהעביר את הדיון לבית המשפט. לא ברור לי מהו מקור הסמכות של בית המשפט להורות על הפסקת הליכי הבוררות שהחלו ביוזמתם של המבקשים. רק אם המבקשים היו מגישים תובענה לבית המשפט כנגד האגודה והמינהל, היה על בית המשפט להידרש לשאלה האם לאכוף את הסכם הבוררות, על אף הפיצול שיידרש, או שמא להימנע מעיכוב הליכים ולהותיר את הדיון בבית המשפט כדי למנוע את הפיצול (ראו לעניין שיקול הדעת של בית המשפט רע"א 985/93 אלרינה אינווסטמנט קורפוריישן נ' ברקי פטה המפריס (ישראל) בע"מ, פ"ד מח(1) 397 (1993); רע"א 180/07 כץ נ' איגוד הכדורסל בישראל (ניתן ביום 4/10/09); ס' אוטולנגי בוררות דין ונוהל כרך א' 302 (מהדורה רביעית, 2005)).  צריך לזכור כי חוסר הנוחות בפיצול כשלעצמו אינו נימוק מספיק שלא לאכוף סעיף בוררות.

8.         אין בפני גם בקשה לצירוף המינהל להליך הבוררות. נזכיר כי על אף עקרון היסוד ולפיו הסכם בוררות מחייב רק את הצדדים לו, יתכנו מצבים בהם ניתן לאכוף הסכם בוררות גם על מי שאינו צד לו. רשימת המצבים בהם יורחב הסכם הבוררות על צדדים זרים לו הינה מצומצמת ביותר. העניין נדון לאחרונה בהרחבה ברע"א 3925/12 חן רונן נ' עו"ד יובל כהן (ניתן ביום 17/6/13).

מדובר בהרחבת מעגל המתדיינים, כלפי מי שפרשנות ההסכם והתנהגותו מעידים כי הסכים לכפוף עצמו להליך הבוררות, כלפי חליפיהם של בעלי הדין, ובמקרים חריגים ניתן להרחיב את המעגל גם  לצדדים זרים אשר מנסים להתחמק מהליכי בוררות בטענות פורמליסטיות, למרות שמבחינה מהותית הינם קשורים להסכם. למשל, כאשר הצד הזר מסתתר שלא כדין מאחורי מסך ההתאגדות של חברה החתומה על הסכם הבוררות וכדומה.

            המקרה שלפניי אינו נופל לאף אחד ממצבים אלו.

9.         אעיר עוד כי לעיתים בחנו בתי משפט בקשות לאיחוד דיון בין הליך בוררות להליך המתנהל בבית המשפט עם בעל דין נוסף שאינו צד להליך הבוררות. במקרים כאלו יבחן בית המשפט את ה"נחיצות הדיונית". כלומר, יבחן עד כמה האיחוד נדרש כדי למנוע ריבוי הליכים, הכרעות סותרות וכדומה.  עוד בוחן בית המשפט "נחיצות מהותית" דהיינו, עד כמה האיחוד דרוש כדי לאפשר לתובע לזכות בסעד שאותו לא יוכל לקבל אם הדיון יפוצל (ראו רע"א 985/93 הנ"ל; רע"א 3925/12 הנ"ל; ס' אוטלונגי הנ"ל עמ' 91).

10.        המבקשים לא הגישו תובענה כנגד המינהל. מהבקשה כלל לא ברור מהי עילת התביעה כנגד המינהל ואילו סעדים מבוקשים כנגדו. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

             אוסיף כי בדרך כלל הליך הקצאת מגרשים במושבים הינו הליך דו שלבי ולעיתים תלת שלבי. תחילה ממליצה האגודה על מועמדים להקצאה ורק לאחר מכן ההמלצה עוברת למינהל, שבוחן האם המועמד המומלץ עומד בקריטריונים להקצאה. אם המינהל מאשר את ההקצאה נחתם עם המועמד הסכם פיתוח ולאחריו הסכם חכירה. לעיתים מצטרף להליך שלב הפניה לגורם המיישב, כדוגמת הסוכנות היהודית, אשר גם היא בוחנת את התאמתו של המועמד.

11.        המחלוקת בין המבקשים לאגודה מתרכזת רק בשלב הראשון. יש סבירות גבוהה כי אם תסתיים הבוררות בפסק דין לטובת המבקשים לא יהיה כל קושי בשלבים הנוספים ויתייתר הצורך להתדיין עם המינהל. גם מטעם זה אין כל הצדקה וכל צורך לצרף את המינהל בשלב זה.

סוף דבר